מי שעוקב אחרי הבלוגים הטכנולוגיים ומדורי הטכנולוגיה בשבועות האחרונים, שומע כל הזמן על הענן, מחשוב בענן, cloud computing. יצא לי לקרוא כל מני הסברים למושג הזה, חלקם לחלוטין מפספסים את הנקודה, ומכיוון שזה אחד הטרנדים הכי חמים היום, אני רוצה לנסות את כוחי.

קדימה, תסבירי

הענןכל מי שראה אי פעם תרשים של רשת, או מערכת ממוחשבת, מכיר את ציור הענן המייצג את האינטרנט. בניגוד לרשת של מחשבים (כמו במשרד למשל), שבה המחשבים מחוברים זה לזה, או למחשב מרכזי (שרת) - באינטרנט לא מעניין אותנו לאיזה מחשבים או שרתים אנחנו מחוברים. לא מענין אותנו עד כמה מורכבת הרשת או התקשורת או כח העיבוד של המחשבים בה; לא מעניין אותנו אם אתר מסויים נמצא ע”ג שרת א’ או שרת ב’;  לא מעניין אותנו אם הוא ביפן, בניו יורק או בפתח תקווה; מבחינתנו אנחנו ניגשים לכתובת באינטרנט - בענן - ומקבלים תוכן או שירות. אם כך, כשאומרים “מחשוב בענן” בעצם מתכוונים “מחשוב אינטרנט”.

אנחנו מכירים מחשוב אינטרנט כבר שנים. היה לכם חשבון בהוטמייל לפני עשר שנים? בבקשה. מחשוב בענן בעצם מדבר על זה שתוכנות, יישומים ומידע שלכם, נמצאים כולם בענן, במקום להיות מותקנים או מאוחסנים אצלכם על המחשב.

מושג נוסף שיש להזכיר בהקשר הזה הוא SaaS - Software as a Service.  תוכנה כשירות משמעותה שאין לי צורך להתקין תוכנה כדי לעשות בה שימוש. אני רק צריכה להתחבר אליה באמצעות מכשיר קצה כלשהו (מחשב, טלפון נייד וכו’ ) ואוכל לעשות בה שימוש. שימו לב שהמושג הזה רלוונטי לא רק בהקשר של מחשוב בענן, אלא גם בהקשר לעוד כמה תפישות מחשוב.

מחשוב בענן בעצם כולל שתי שכבות:

האחת היא תוכנה כשירות, וכוללת בתוכה את כל היישומים שאנחנו עושים בהם שימוש באינטרנט. כל היישומים מבוססי הרשת שאנחנו מכירים, החל מדואר רשת, המשך ב-google docs וכלה בתוכנות ניהול פרוייקטים אונליין בתשלום, הם SaaS.

השכבה השניה היא שירותי מחשוב, והיא יותר תשתיתית. אמזון היתה מהחלוצים, כשהקימה שירותי מחשוב אינטרנטיים כגון שירות אחסון לנתונים - במקום להשתמש ב-database ע”ג השרת של האתר, או שירות של כח מחשוב - במקום להשתמש בשרת עם מעבד חזק במיוחד אפשר לשכור כח עיבוד אצל אמזון. ישנם אתרי אינטרנט רבים שמשתמשים בשירותי המחשוב האינטרנטיים של אמזון, וזו צורה של מחשוב בענן גם אם עבור מי שגולש בסוף באתר לא נראה שיש הבדל בין כל אתר אחר.

יתרונות וחסרונות

עבור הגולש הפרטי, יתרונות המחשוב בענן הם רבים:

  • הוא יכול לוותר על שטחי אחסון גדולים במחשב שלו, לרכוש מחשב עם כח עיבוד יותר חלש ולהסתמך על כך שכל האחסון או כח העיבוד שלו יזדקק, ינתנו לו ע”י שירותי הרשת שלו.
  • הוא יכול לגשת למידע או להשתמש בתוכנות מכל מקום ואינו מוגבל לשימוש במחשב שלו דווקא - או במחשב בכלל. הסתמכות על מחשוב בענן מאפשרת שימוש במכשירים ניידים שונים כמו טלפון, או מחשבי רשת קטנים וזולים יותר.
  • קל הרבה יותר לשתף את המידע עם גולשים אחרים, היות והענן נגיש לכולם.

כל מה שצריך זה מכשיר קצה, וחיבור לרשת. והנה מתחילים החסרונות:

  •  התלות בתקשורת היא מוחלטת. ברגע שאין תקשורת, אי אפשר לעשות כלום, ואין כל גישה למידע.
  • הביצועים יהיו במקרה הטוב זהים לביצועים במחשב האישי, ובמקרה הרע הרבה הרבה יותר גרועים, בעיקר בגלל התלות בתעבורת הפס הרחב שזמינה באותו הזמן.
  • התלות בשירות היא מוחלטת. אם תוכנת הרשת, או שירות המחשוב שבו הגולש משתמש, אינם זמינים, הוא מנוטרל. אין לו גם אפשרות לקחת את המידע ולהשתמש בו במחשב אחר או שירות אחר.
  • המידע לא בשליטת הגולש, על כל המשתמע מכך. כמובן שכל נותני השירותים מצהירים היום בתנאי השירות שלהם, שהמידע הוא קניונו של המשתמש, שהוא מוגן לגמרי ושהם אינם נוגעים בו, אבל באיזשהו מקום זה קצת לא נוח לעבוד ולאחסן את כל המידע במקום שנמצא רק במרחק של תקלה קטנה מפני חשיפה מוחלטת. יש גם מי שיגיד שזו פשוט קונספירציה שיווקית.

ולארגון שלי, זה טוב?

עבור ארגונים זה מתחיל להיות יותר מסובך. עבור ארגונים קטנים עד בינוניים, מחשוב בענן הוא פתרון לא רע בכלל. הוא נותן תשובה מצויינת לעבודה מבוזרת, למשל בחברה קטנה שיש לה שני סניפים. אפשר להקטין משמעותית את הוצאות המחשוב ולמקד אותן בתשתיות חומרה ותקשורת, כשרוב צרכי התוכנה שלה נענים ע”י שירותים באינטרנט.

כמובן שאותם חסרונות שמניתי קודם רלוונטיים גם במקרה של ארגונים, ועבור ארגונים גדולים הבעיות מחמירות. אפשר למנות מספר בעיות עיקריות:

נקודה חשובה אחת היא הקריטיות גבוהה הנדרשת לזמינות השירותים. ארגון ממוחשב לא יכול להרשות לעצמו לא להיות מסוגל לגשת למידע, או לא להיות מסוגל להפעיל את המערכות שלו. לכן, אחד הנושאים שעליהם ספקים גדולים שמים דגש היום בהקשר של מחשוב בענן עבור ארגונים, הוא הזמינות של השירות, הבטחת ביצועים ואמנת שירות ברמה גבוהה.

כמובן שהאמינות הזו תלויה גם במחוייבות מוחלטת של הספק. כאשר אמזון הסירה השבוע את תווית ה-beta מהשירות שלה, המשמעות היתה שהיא מצפה מהארגונים הגדולים להגיע אליה. שירות עם תווית beta משמעותו בין היתר אחריות מופחתת, וסיכון גבוה ללקוחות.

סוגיה חשובה נוספת קשורה באבטחת מידע וסודיות מסחרית או אחרת. ארגונים רבים אינם ממהרים לבחור בשירותי מחשוב בענן, כל עוד לא ברורה הארכיטקטורה של השירותים האלו, ומידת הביטחון שהם מסוגלים לספק ולהבטיח ללקוחות שלהם.

בשורה התחתונה

cloud computing הוא תחום שעובר בימים אלו משלב ה-buzzword למשהו יותר יציב ורלוונטי. אני חושבת שעבור ארגונים המפתחים אתרים או שירותים באינטרנט, השימוש בתשתיות כאלו הוא בהחלט אלטרנטיבה רלוונטית שיש לבדוק אותה. באשר לארגונים או גולשים פרטיים, המעוניינים להשתמש בשירותי מחשוב אינטרנטיים, או בתוכנות רשת, כדאי לשקול טוב את היתרונות והחסרונות, כדי להגיע להחלטה האם זה סוג הפתרון שמתאים לכם.

נתחיל בהקדמה קטנה. ארגונים מנהלים כל מני סוגים של מידע. אפשר לחלק את המידע הזה בצורה גסה לשני סוגים: מידע מפורמט ומידע חופשי.

המידע המפורמט הוא כל מה שאפשר לנהל בטבלאות בבסיסי הנתונים, ובמערכות כגון ERP, ניהול חשבונות, ניהול משאבי אנוש וכו’. במידע מסוג זה, אנחנו יודעים לזהות גם את המבנה המדוייק של המידע (טבלאות, שדות והקשרים בניהם) וגם את תהליכי העבודה המדוייקים שבהם המידע הזה נוצר ומעודכן. מעצם טיבן, מערכות שמחזיקות מידע מפורמט, גם מנהלות אותו בצורה מסודרת.

המידע החופשי הוא כל שאר המידע הדיגיטאלי העובר בארגון, ואשר נוצר ומנוהל במערכות בהן התהליכים אינם מוגדרים מראש ורוב המידע נשמר בצורה שגם היא יחסית לא מוגדרת. למשל - דואר אלקטרוני, מסמכים, פורומים או בלוגים פנימיים ועוד. האימייל שאני מקבלת כולל מעט מאוד מידע מוגדר: שם השולח, שמות הנמענים, תאריך ושעה, נושא. כל שאר המידע - עיקר המידע למעשה - הוא תוכן האימייל שיכול לכלול טקסט, תמונות, מסמכים נוספים, קישורים ועוד. כל זה נמצא בתוך גוף האימייל, בצורה שאי אפשר בעצם לנהל אותה. תוכנת מחשב לא יכולה “להבין” מה נמצא בגוף האימייל.

חלק גדול מאוד ממידע העובר בארגונים הוא מידע חופשי, ולעיתים קרובות זהו מידע בעל חשיבות גבוהה ביותר. חלק מהמידע החופשי הזה מנוהל במידה מסויימת, חלקו מנוהל ע”פ מדיניות של הארגון וחלקו לא מנוהל כלל. למשל, יש ארגונים רבים שבהם מסמכים מוחזקים בכונן קבצים משותף, והמדיניות העיקרית לניהול דואר אלקטרוני קשורה בעיקר לכמה מקום מתירים למשתמשים בתיבות הדואר שלהם, וכלל לא מתייחסת לתוכן עצמו.

אז מה זה ניהול רשומות?

במסגרת ניהול רשומות, הארגון מחליט איזה מידע עליו לשמור ולנהל, משני הסוגים. ההחלטה שצריכה להתקבל היא על פי חשיבות ומשמעות התוכן, לא המדיה או מבנה המידע. למשל, הודעת אימייל שנשלחה ללקוח מהלשכה המשפטית של הארגון, עשויה להיות חשובה לא פחות (ולפעמים גם יותר) מרשומה של הזמנת לקוח במערכת ה-ERP. כשאני אומרת “לנהל את המידע”, הכוונה היא שפריט המידע צריך להיות שמור לטווח ארוך, נגיש לארגון (לא רק למשתמש הבודד אלא לכל בעלי התפקידים הרלוונטיים) ומזוהה בהקשר הנכון.

מה צריך הארגון לעשות [1]:

1. לזהות את סוגי המידע שעליו לנהל, מבחינת התכנים והנושאים, ומבחינת המדיה שבהן נוצר המידע.

2. להגדיר את צורת הניהול של המידע - אילו הרשאות עליו לקבל, למשך כמה זמן הוא צריך להיות שמור, באיזה פורמט.

3. לתייג ולסווג את סוגי המידע, בהתאם למפתח תיוק אחיד של הארגון.

4. לבדוק האם יש צורך בטיפול מיוחד בפריט, בהתאם לרגולציה שאליה הוא כפוף. למשל, אם לפריט עשויה להיות משמעות משפטית, יש לשמור אותו בצורה שתאפשר לו להיות ראייה קבילה, ולעיתים יש לשמור את המקור הפיזי (אם היה כזה). כשמדובר ברשומות רפואיות, או רשומות שקשורות בכח אדם, קיימת התייחסות בחוק לגבי משך שמירתן וצורת החשיפה שלהן.

בימינו, כל ארגון צריך להתמודד עם הנושא של ניהול רשומות דיגיטאליות. חלק מהארגונים יכולים להרשות לעצמם יחידה ארגונית שתפקידה ניהול ארכיוני או ניהול מידעני, ואחראית ליישום של ניהול הרשומות בארגון. אבל גם ארגונים שבהם יחידה כזו קיימת (ובוודאי כאלו שאיננה קיימת בהם), יצליחו יותר בעבודתם אם ניהול הרשומות יבוא לידי ביטוי בכל תהליכי העבודה של המשתמשים, מרגע שהמידע נוצר או מתקבל בארגון, ועד לשלב שבו הוא מועבר לגניזה לטווח ארוך. שילוב מוצלח בתהליכים יגדיל משמעותית את ההצלחה של ניהול הרשומות בארגון.

האתגרים בניהול רשומות הם רבים ומורכבים יותר ממה שפירטתי כאן. ישנה למשל סוגיה של שינויים בפורמטים ובתוכנות המשמשות לצפייה - מה קורה למשל עם מסמכים שנוצרו ב-word 2007, ואחרי עשור יש כבר word 12,000 שלא תומך בפורמטים הישנים? איך שומרים את ההקשר שבו נוצר המידע? ומה לגבי הנפחים האדירים הנצברים? האם יש להשקיע במיון הרשומות שיש לשמר לטווח ארוך, או פשוט לשמור את הכל? האתגרים לא פשוטים.
לקריאה נוספת:


[1]מידענים, לא להתנפל עלי - זה הסבר על קצה המזלג בלבד.

מי שעוסק בתחום מסויים, מקבל בשלב כלשהו את הרושם כאילו כל המונחים ששגורים בפיו, מוכרים וברורים לכל. במיוחד כשמדובר בבאזוורדס שנוהגים לתבל בהן כל משפט שני כבר כמה שנים. מדי פעם, כשיוצא לי לדבר עם מישהו מחוץ לשלולית, אני מבינה עד כמה המושגים האלו לא שגורים בפי כל, רחוק מכך. לפעמים זה רק המבט המזוגג בעיניים. ולפעמים הם מבקשים “רגע, תסבירי לי מה זה mashup” או “תסבירי לי מה זה SOA” או “תסבירי לי מה זה ה-linkedin הזה ששלחו לי לינק אליו”.

ולפיכף [תופים…] אני מכריזה על מדור חדש שייקרא “תסבירי לי”, ובמסגרתו אני אנסה להסביר מונחים שונים בתחום האינטרנט וה-IT, בשפה פשוטה עם כמה דוגמאות. נפתח במונח החביב “אפקט הרשת”.

אפקט הרשת

אפקט הרשת הוא מונח שמקורו  בכלכלה, ומצביע על התרומה שיש לצרכן על הערך של מוצר או שירות עבור צרכנים אחרים. הרעיון הוא שככל שיש יותר משתמשים בשירות או יותר אנשים שצורכים מוצר מסויים, התועלת ממנו גדלה וכך גם הערך שלו. דוגמא קלאסית היא הטלפון - ככל שיותר אנשים ישתמשו בטלפון, כך הערך שלו עבור המשתמש היחיד עולה, כיוון שהוא יכול ליצור קשר דרך הטלפון עם יותר ויותר אנשים.

ברשת, יש הרבה דוגמאות לאפקט הרשת, ובמידה רבה, אפקט הרשת אחראי להרבה מאוד תופעות ב-web 2.0 שאינן ישימות בסביבות אחרות, גם אם הן דומות טכנולוגית (כמו אינטרא-נט פנים אירגוני). דוגמא טובה לאפקט הרשת באינטרנט, היא facebook, או רשתות חברתיות בכלל. נרשמתי לפייסבוק, ועכשיו אני רוצה להיות בקשר עם חברים שלי. ככל שיותר חברים שלי רשומים לפייסבוק, אני יכולה להיות איתם בקשר דרך האתר.

גם רשתות שיתוף קבצים מדגימות את אפקט הרשת. ככל שיותר אנשים משתפים סרט או שיר כלשהו, כך ניתן להוריד אותם בצורה יעילה, מהירה ואמינה יותר.

דוגמא נוספת לאפקט הרשת ניתן למצוא באתרים של מכירות פומביות ולוחות מודעות. גם שם, ככל שיש יותר משתתפים, כך ניתן לקבל ערך רב יותר. במכירות הפומביות בסופו של דבר לכל משתתף יש סיכוי לקבל מחיר טוב יותר על המוצר שהוא רוצה לרכוש, כיוון שיש ביקוש רב יותר ולכן גם היצע רב יותר. באתרים של לוחות מודעות, החשיפה לקהל גדול גורמת לכך שיש סיכוי גם להצעות פחות קונבציונאליות להצליח. זה קשור גם למושג שנקרא “הזנב הארוך” שבהזדמנות אחרת אסביר אותו.

one red paperclip סיפור נחמד שאני אוהבת לספר בהקשר זה, הוא הסיפור של קייל מקדונלד, שבשנת 2005 העלה באתר קרייגסליסט, לוח מודעות אונליין פופולארי מאוד בארה”ב, מודעה ובה הציע להחליף אטב נייר אדום, במשהו טוב יותר. את עט הדג שקיבל תמורת האטב, הציע שוב להחלפה באותו אתר, וכן הלאה.

לאחר שנה אחת ו-14 החלפות, היה ברשותו בית בעיירה קטנה בקנדה, אותו קיבל תמורת תפקיד בסרט והיי פייב מקורבין ברנסן. הסיפור הפנטסטי הזה, יכול להתרחש רק ברשת שבה יש מספיק חשיפה ומספיק באז, שיגדילו את הסיכוי לכך שמישהו מספיק יתעניין במה שיש לך להציע, ובכך יגדל הערך של ההצעה שלך.


© 2007 טכנולוגיה אנושית | משתמש בתבנית iKon שתרגם A.M.F ובלוג גוגל אדסנס. חלק ממערכת בלוגלי