11 באוקטובר, 2008היו שלום ותודה על הדגים
הבלוג הזה ייסגר בקרוב, ואיתו הפרופיל שלי בפייסבוק. למעשה, תיכף נסגור גם את פייסבוק, כי האינטרנט מת. מה, לא שמעתם?
טקראנץ’ עיצבנו אותי. ארינגטון כותב בפוסט מהזן הפסקני (והמעצבן), שהתרסקות מניות הטכנולוגיה, או התפוצצות הבועה השניה, מהווה את מותה של ה-web 2.0.
הממ.
נכון, web 2.0 נולד כמונח שיווקי. נכון, הבועה הוובשתיימית פירנסה מצויין הרבה חברות. אבל החבר’ה שם בחלונות הגבוהים שמשקיפים על סיליקון וואלי, שכחו שבזמן שהם ממציאים באזוורדס ומנתחים טרנדים, יש אנשים באינטרנט הזה. web 2.0 אינו רק שמה של התקופה, או טרנד טכנולוגי שעוזר למכור מניות ולעשות הרבה כסף.
בעיני, web 2.0 זה קונספט. מליוני בלוגים פעילים (וכמה מהם ממש מעניינים), רשתות חברתיות, אתרי שיתוף מדהימים. האינטרנט היום הוא שיחה רבת משתתפים. הרשת התוססת הזו שבה אנחנו גולשים, קוראים ובעיקר כותבים, היא לא משהו שנוצר בזכות סיליקון וואלי, והיא גם לא תיעלם כשקרנות הון הסיכון יפסיקו להשקיע.
בקיצור, נא להירגע.
13 באוקטובר, 2008 בשעה 7:42
לא יסגרו לך את פייסבוק, או את הבלוג הנחמד הזה
אבל web2 כמודל כלכלי אכן מת
למעשה מזמן…
לא שאי פעם פייס בוק הרוויח כסף
אבל היום שהשימוש בו הולך ומצטמצם, ואורך חיים של יוזר יורד…פרנסה אין שם.
13 באוקטובר, 2008 בשעה 10:05
אדוה, אני לגמרי איתך בנושא הזה. בעתיד יהיו לא מעט סיבובים כאלו באינטרנט
(What goes up must come down). אני ממש לא מסכימה עם מרין שמייצגת בעיניי את האנשים שרק נהנים להגיד שזה אף לא היה באמת מעניין ושכולם בעצם לוזרים :roll:. זה לא נכון, ובעלי פתרונות כמו Facebook ישארו בסביבה, כך או אחרת. אי אפשר להתווכח עם הצלחה כמו של בלוגים, של פליקר ושל יוטיוב.
13 באוקטובר, 2008 בשעה 10:42
נראה לי שמרין (כמו ארינגטון) מסתכלים על האינטרנט מצד המודל הכלכלי, כאילו אם אין הכנסות, אין לזה זכות קיום. אני (ונראה לי שגם שרית) חושבת שהמודל הכלכלי יכול להתקיים לצד האינטרנט, אבל הוא לא העיקר. גם כשבועת הדוט-קום התפוצצה, האינטרנט המשיך, עם קצת פחות רעשי רקע. והוא ימשיך כמובן, זה ממש לא עניין של פרנסה.
15 באוקטובר, 2008 בשעה 11:40
השאלה היא מה בדיוק ימשיך.
אני שומעת פאסיבית לדיון שנערך כרגע בין אקדמאים בקהילה שבה אני מסתובבת, על העניין בחקר second life. אחת הטענות העיקריות שנשמעות היא שאין טעם לחקור תופעה שנמצאת כאן היום ומחר איננה. זו לא טענה מופרכת, גם כשאני צריכה למצוא מושאי מחקר (המממ….) אני תוהה אם אורך החיים שלהם יהיה מספיק כדי לעמוד במחקר של כמה שנים. והאינטרנט הוא כר בעייתי בהקשר הזה, לא רק במשמעות הכלכלית של הדברים, אלא גם בנזילות של שימור הזכרון הקולקטיבי, ארכיבאות מידע וכו’. ווב 2.0 וזרם המידע הבלתי נגמר רק חידדו את הקושי הזה.
16 באוקטובר, 2008 בשעה 12:23
אני חושבת שזו שאלה חשובה, גם בלי שהבועה מתפוצצת. בלי ספק לא הייתי הולכת על משהו שמתבסס רק על הייפ, בלי שיש שם באמת שימוש ותועלות ארוכות טווח עבור המשתמשים.
אז מה באמת עושים כדי לתעד את המצב של אתר או קהילה לאורך כמה שנים?
18 באוקטובר, 2008 בשעה 8:37
תלוי מי אתה.
אם אתה הארוורד, למשל, משכנעים את כל שנה א’ לאשר לאוניברסיטה לעקוב אחר פרופיל המשתמש שלהם והקשרים החברתיים שלהם בפייסבוק לאורך כל שנות האוניברסיטה ומקבלים דאטה סט מעולה. אם אתה מישהו אחר (המממ….) זה הרבה יותר קשה. קשה פרקטית וקשה פרוספקטיבית - לתכנן ולדעת מה ישרוד (למרות שגם השאלה מה לא ישרוד היא שאלה מעניינת, לרבות הסיבות לקריסה), ואיך לשמר את הקהילה באופן מיטבי. פרויקט מינרווה עושים את זה לכל הרשת. חוקרים עם קצת פחות אמצעים עושים את זה בפינות כאלה ואחרות של הרשת עם קצת נייר, קצת סלוטייפ ופסטרמה. כמו מקגיוור.
18 באוקטובר, 2008 בשעה 8:39
שלום מקגיוור…