טכנולוגיה אנושית

לפני זמן קצר נחת באינבוקס מייל שגרם לגבות שלי להתרומם.

המייל הגיע מאחת, יעל רוזנולד, ממשרד יחסי ציבור כלשהו, שמזמינה אותי לכתוב על איזשהו פתרון טכנולוגי שהם עושים לו יחסי ציבור.  עד כאן הכל טוב - אין לי בעיה עם ההזמנה, אני לא מחוייבת לכלום, הם גם לא מציעים לי שום טובות הנאה תמורת סיקור כזה - מצויין. גם ברור שהמייל לא נשלח רק אלי אלא לעוד בלוגרים בתחום (השם שלי במייל מופיע בצבע אחר מאשר שאר הטקסט) וגם זה בסדר גמור.

אבל הניסוח של המייל עצמו גרם לי לתהות האם הגברת רוזנולד  לא התבלבלה קצת בכל מה שקשור למידת הקירבה שיש בין אנשים באינטרנט. הנה המייל (הסמיילי במקור) - הורדתי ממנו את ההתייחסות לפתרון הטכנולוגי, לו ניתן פוסט נפרד:

אדוה שלומות רבות,
מקווה ששלומך טוב מאד עד מצוין ביום שלישי זה של השבוע 
אשמח לברר איתך היתאים מפגש הדגמה/שיחה טלפונית/אייטם אחר כל שהוא בבלוגך בנושא הבא – <תיאור של פתרון טכנולוגי כלשהו>
מה דעתך? היתאים?
ממש אשמח לשמוע ממך. ממש
המשך יום נפלא,
יעל רוזנולד
<שאר פרטי הקשר>

נכון, אני מפרסמת את הבלוג בשמי המלא ובתגובות אפילו מופיעה התמונה שלי. אבל מכאן ועד לנימת ההיכרות האישית הלוחצת סטייל “אכלנו מאותו המסטינג”, צריך להיות מרחק גדול. אולי מדובר בסגנון אישי, אני לא יודעת, אבל נראה לי שלא זה העניין. גל מור כתב לפני כמה ימים על כך שבבלוגים ובמדיה החברתית אנחנו לא כותבים אלא משוחחים, ואני חושבת שהוא צודק. שיחה מעצם טיבה מעודדת תחושת קירבה, ונכון שיש אנשים שאני קוראת ברשת שאני מרגישה כאילו אני מכירה אותם יותר מאשר אני מכירה אנשים שאני פוגשת ב”מציאות”.

אולם זו תחושה מטעה, וצריך להזהר ממנה. כשאני קוראת את מה שמישהו כתב, מדובר בהיכרות חד-כיוונית, ומוטה מראש. אנחנו לא באמת מכירים את מי שאנחנו קוראים, ובפירוש איננו מבססים מולו מערכת יחסים מולו. אפשר לבסס אותה, אבל זה דורש הדדיות, שיחה אמיתית דו-כיוונית.

כל עוד ההדדיות הזו לא קיימת, העובדה שהכל פה וירטואלי לא אומרת שאפשר לזרוק לעזאזל כללים בסיסיים של התנהלות אנושית חברתית. למשל, לא נשלח מייל שדורש ממי שמנהל בלוג על וורדפרס, לעזור לנו להקים בחינם בלוג חדש (יקום הבלוגר שזה לא קרה לו). למשל, לא ניכנס לפורום מבלי להציג את עצמנו ומבלי לשים לב לכללים הנהוגים באותו קבוצה. ולמשל, לא נפנה למישהו שאנחנו לא מכירים מעבר לקריאת הבלוג שלו (אם בכלל), בטון שמרמז כאילו רק אתמול יצאנו לבלות ביחד.

לשאלתך, יעל, אני אשמח להציץ על הלינק ששלחת, ואם זה יראה לי מעניין, אשמח לכתוב על הנושא.

חלק גדול מהעבודה שלנו בכנסת נעשית “מאחורי הקלעים” ואינה חשופה, לא למשתמשים ובטח שלא לעולם הרחב. היום עלה לאוויר פרויקט שדווקא רלוונטי לכל הציבור ולא רק למשתמשים בכנסת.

בראשית הכנסת ה-18 סיפרתי על הפעלת מערכת תמלול פרוטוקולים מהקלטות דיגטאליות שפיתחה חברת e-type. היום הושק יישום באתר האינטרנט של הכנסת, שמאפשר לצפות בתוצרי המערכת הזו, בפורמט שמותאם לשימוש באינטרנט.

מאגר הפרוטוקולים כולל את הפרוטוקולים של ישיבות המליאה בכנסת ה-18, אשר הופקו במסגרת מערכת התמלול. עבור אתר האינטרנט, הותאמה המערכת לאפשר צפייה בוידאו באמצעות נגן מבוסס silverlight, ובמקביל טקסט המוצג על המסך. היופי של הפרוטוקול המסונכרן, הוא שבמקביל לסרט הוידאו שמתנגן, מסומן הטקסט הרלוונטי בפרוטוקול (קצת כמו קריוקי…).

אפשר לחפש מופעים של מילים בכל מאגר הפרוטוקולים, או לאתר מקטע מסויים בתוך הפרוטוקול עצמו. אפשר גם לדלג קדימה ואחורה בטקסט או בוידאו, ולסנכרן מחדש אותם כך שניתן לצפות בוידאו ולראות את הטקסט הרלוונטי מכל נקודה בישיבה. מערכת מאוד יפה - מומלץ.

המערכת הוצגה היום במסיבת עיתונאים, ומנכ”ל הכנסת, דן לנדאו, הסביר כיצד המערכת משתלבת בתפיסה של הכנסת לגבי חובת מתן דין וחשבון לאזרחים ולבוחרים ולשקיפות מירבית. פרוטוקול הכנסת, כידוע, עובר תהליך של הגהה ועריכה, ולעיתים אף מורה יו”ר הכנסת למחוק קטע מהפרוטוקול. דברי הכנסת ימשיכו לעבור עריכה, אבל הפרוטוקול המסונכרן מנציח את הדברים כמות שהם, ובוידאו עדיין ניתן לראות ולשמוע את הדברים בדיוק כמו שנאמרו במליאה.

למשל, אם ח”כ מצוטט שלא כראוי, אפשר להכנס למערכת ולגלות שלא  כך הדבר. כמובן שזה יכול ללכת לשני הכיוונים, ומי שנאם במליאה יתקשה להתחמק ולומר “לא אמרתי”. הסרט מנציח את המליאה בדיוק כפי שהתרחשה.

הפרויקט עצמו היה לא פשוט, אבל מעניין. התפקיד שלנו, צוות הפיתוח של HP בכנסת, כלל לחבר את כל הקצוות של הפרויקט, החל מפיתוח של ממשקים למערכות פנימיות ולאתר האינטרנט, והמשך בשילוב של המערכת באתר, בקרת איכות על התוצרים וכו’. ניצח על התהליך מנהל הפיתוח שלנו, עמנואל פילופ, שהשקיע שעות רבות של עבודה בפרויקט, יחד עם אלישבע אורלנסקי בפיתוח, ורותי בר ב-QA. כמובן, קרדיט רב מגיע לצוות הפיתוח של המערכת מטעם e-type, שהוביל אורן בר, יחד עם טל פדידה ואיציק פרופטה.

המערכת ב-beta, עם כל ההסתייגויות הכרוכות בכך. בהמשך יש כל מני תוכניות, שכוללות הרחבת אפשרויות האיתור במערכת, שילוב בחלקים אחרים של האתר,  העלאת מקטעים של הפרוטוקול המסונכרן תוך כדי המליאה (כרגע עולה רק הפרוטוקול המלא בסיומה) ועוד. צריך להיות מעניין.

עיקר שכחתי - מחפשים שם! למערכת יש היום שם לועזי, protocol-e, ומנכ”ל הכנסת פנה בבקשה לכלל הציבור, להציע שם עברי למהדרין עבור המערכת החדשה. אז קדימה, זה הזמן להתחיל להעלות הצעות.

רובנו למדנו איך לבצע החייאה, בשלב זה או אחר של חיינו. חלקנו דרך מד”א, חלקנו בצבא, חלקנו בקורסי עזרה ראשונה מאוחרים יותר. לא מדובר בפרוצדורה מורכבת מאוד, אבל בואו נודה על האמת - לא לגמרי טריוויאלית, ועבור רובנו, שאינם עוסקים בכך כל יום, הסיכוי שנתבלבל לא קטן. כמה עיסויים, כמה הנשמות, באיזה קצב? אמא’לה. יותר פשוט לצלצל למד”א ולא לעשות כלום.

מצד שני, מסתבר שאפשר לעשות משהו שהוא פחות מסובך ובכל זאת יכול לעזור להציל את הקורבן האומלל. מחקר שבוצע באריזונה במשך 3 שנים, ופורסם ב-2008 בדק את היעילות של שימוש בטכניקה שמוותרת על הנשמות ומתרכזת בעיסויים רצופים בלבד. הטכניקה הזו מתמקדת בשמירה על אספקת דם רציפה ללב ולמוח. המחקר הראה עליה פי 3 בסיכויי ההשרדות של נפגעים באירועים קרדיאליים (דום לב, התקפי לב וכו’).

ה- The American Heart Association  אמנם לא שינה את ההנחיות שלו לצוותי חירום, ומבהיר שיש צורך במחקרים נוספים, אבל עבור מי שאינם צוותי חירום (כלומר אני, אתה ואת), מדובר בטכניקה פשוטה וזכירה שתאפשר לנו, בכל מקרה בו אנחנו עדים להתמוטטות של מבוגר, לעזור לו, בלי להתבלבל.

כל זה מאוד מעניין, תגידו לי, אבל מה הקשר לבלוג הזה?

כחלק מהקמפיין שלהם להפצת הבשורה, ה-AHA מפעילים אתר שמנסה לשווק את השיטה בדרכים שונות. יש בו כמובן וידאו המתאר את השיטה והנחיות פשוטות וברורות ליישום שלה. בנוסף ניתן להוריד אפליקציה ל-iPhone ו-iPod עם  הסברים  ליישום  השיטה.

היועצים של ה-AHA מכירים כנראה את תיאוריית הכיף, ורצו להראות לנו איזה דברים מדהימים אפשר לעשות עם הידיים בלבד. הם מציגים סירטון חביב שמראה הליכה על הידיים, והדובדבן העיקרי הוא סימפוניית הידיים - אפליקציית פלאש בה אפשר לבחור את הסגנון והקצב, ולהלחין קטע מוזיקלי שמנוגן כולו ע”י הקשות ומחיאות כפיים.

עזבו את ההסבר שלי, עדיף שתבדקו את סמפוניית הידיים בעצמכם. לפתוח רמקולים!!